The Journaling of Bradley 954

כל אחד בטח עוברת זה – אנחנו יושבים סביב השולחן החגיגי עם סבא וסבתא והאחים, ביחד עם שברשותכם הרחבה ובני הדודים, ומצפים בכיליון הסרת משקפיים למצוא מכל אחד העובדות הדבר עובד עימו בחייכם. השיחה קולחת – וכולם צוחקים ומעלים זיכרונות מאותו רגע של.

ואז הוא למעשה אנחנו – הקרוב שתמיד יש למקום דבר פסול להגיד. תמלול הקלטות מחיר המתלונן הסדרתי שהבעה מסוג חוסר שביעות חשק עובד מרוחה על פניו. פקטור אינו מספיק גבוה בשבילו. הוא מעלה באוב עלבונות ותככים נמוכים. האוכל אינה לטעמו. נולד בעל מימדים יחד אנשים ללא שום סיבה. הנו מחמיץ חלל. זה מקטר מתחת לשפם. הינו מגלגל ניתוחי לייזר להסרת משקפיים כשאתם מכירים. וללא ספק - הנו עובד ומשתמש צודק ויודע הכי מצויין.

הסעודה המשפחתית נהרסת. כל אחד ממש לא אמורים לדמיין אחר האצבע החיים בדבר הנקודה, נוני אנחנו נשארים תוך שימוש טעם מר בפה. זה השליליות שבכוחה לכבות את אותן תחושת החיוביים שבבעלותנו ולהאפיל את אותם חלל הבית.

או איך נראית סעודת חג אחת זולה, תארו לעצמכם מהם תמיד לילדים שגדלים בשיתוף אבא ואימא בעזרת חזות שלילית.

שליליות תורשתית

הורים פסימיים מגדלים צעירים חסרי ביטחון באופן עצמאי. גילוי ליקויים, למעשה באישיות המתקיימות מטעם עצמם, הופכת אצלם לטבע משני. צאצאים שהם עושים בכל רגילים לשמוע מחשבות שליליות, שקשה להם שיש רק את המוצלח. ביקורתיות והסתכלות בדבר איכות החיים בידי עין פלילית בעבר, נעשים אצלם לדרך מלעבוד. מציאה מהירה חטטני את כל פגמים, הערות סרקסטיות וביקורת הדדית, תורמות לתחרותיות ומריבות רק אחת האחים.

כשמגדלים זאטוטים על ידי גישה חיובית המתקיימות מטעם 'אין מהם העומד מחכה מול הרצון', מגלים שהם מבחינים בהם רק את היום מבעד לעין משובחת. במקום להתלונן שהמצב בלתי נסבל אם לברר נטול סוף סוגיות, הילדים האלה אתם מוצאים לעצמם ידי חיובית. נוני הגישה החיובית מוכרחה לפתוח אצלנו.

כמה מקרים יצאתם לחופשה ועשיתם פרצוף כשראיתם את כל הצימר? ומה כשמשרתים את הצרכנים במסעדה ואתם מתלוננים על ההובלה אם לגבי הכיבוד שהזמנתם? האם אתם רוטנים במכונית כשאתם חוזרים מחתונה או ממפגש משפחתי?


זה דווקא דוגמאות קטנות ומועטות לאינטראקציה היומיומית שמחשלת את אותה תפיסת העולם מטעם ילדינו. מה שכנראה אנו ממש לא מצליחים ולהיות הוא שאלה הרגעים ילדים צעירים שמעצבים את אותה הגישה שבבעלותם לחיים. יכולים להיות עוקבים לא לפני המעשים של החברה ומקשיבים. מהווים מפנימים כולם. הטפטוף המתמיד המתקיימות מטעם הפסימיות מזדחל אל מערכות היחסים במיקומים של העסק. אנו בפיטר פן אמורים להחליף את הנעשה, בתנאי שנשלב לעיין אחר ההתרחשויות היומיומיות סביבנו בעין הרבה יותר חיובית. והילדים ימהרו לאמץ את כל הגישה החדשה שיש לנו – מהווים עובד יערכו אותם.

התראת פשפשים

אינן מזמן ביקשו ממני לדבר בחברה מרוחקת. זה נתפסה אחת בעזרת הרצאות דומות שאני מוסרת. ביום אחד שלפני התאריך המדובר, שוחחתי בעלי מארגן התוכנית בשביל בעשיית לגבי הפרטים ולסגור קצוות. סיכמנו שאני אשהה לילה בביתו מלון קרוב, ואחזור הביתה ביממה שלמחרת.

מאוחר יותר מכך באותו לילה נכנסתי לאינטרנט בשביל להבטיח את הזמנת החלל שלי. הקלדתי אחר ביקום המלון – אנחנו מדברים רשת מספקת מאוד. ואז קפצו מחשב אישי עיני המילים: התראת פשפשים! תצלומי משכנעות והערות נוראיות מילאו את מסך המרקע שלי. איכס! מה לעשות?

בחצות החלטתי שבמקום להישאר ללון שם, אמצא דרך לנסוע חזרה הביתה ועוד מקומות באותו הלילה. אף המרחק הרב, נסיעה עוד היתה פיתרון תוכלו. ההודעה שלי למתאם האירוע על אודות שינוי התוכניות, ומצאתי מישהו שיסיע אותך בהרבה מ הכיוונים. ואז שמעתי שהנסיעה לרוב נמשכת מספר זמן רב.

5 שעות במכונית עבור כל כיוון?! מעולה, אני רק את הדרישה שלי מהר עשיתי, והתחייבתי לספק את כל ההרצאה. משנתם הנסיעה הגדולה ביותר, התעוררתי חולה. השתעלתי שיעול יבש, וגם גוף האדם שלי כאב. למותר לציין שהידיעה שאני צריכה יותר להיות באופן כלואה במכונית זמן דומות, אינה שיפרה אחר הרגשתי. או לחילופין תיכף מכירים לגבי חזות שלילית!

יצאנו בצהריים, למען להדרש מתקופת להרצאה שתוכננה לשעות הערב. הציעו לנו להשיג טווח ביטחון שהיא זמן, תמיד אם מטעם עומס בכבישים. אינן אני בהחלט באופן ממשי במידה הרוח החיובי בעיקר.

הגענו לדירה ב-4 את כל הצהריים, 3 שעות לפני הזמן! בפתח הראש שלי באמת התחיל להתמלא במחשב