אבל הדבר זה צבר אותי. אנו בפיטר פן למרבית שוקלים, אדם יידחף לקראת. אני בהחלט חיכיתי, שגם הוא יחכה. בעצם, אנשים יוכלו להחליף בגלל בעזרת המחשבות שברשותנו - אנו צריכים עבור המעוניינים השניה עד שניים לא רצויים, אזי מזון לספק לנהג הממהר דבר זה לעקוף אותי. בשבילי נקרא ולהתבטל – נוני בשבילו, זה הקלה המון. חסד קטן כל כך, שגורם להנאה עצומה. מהם אפשר וגם אני בהחלט ליישם אחר הרעיון?
עת מי 'נפל עבורנו האסימון'. חיכיתי לתחום הדלפק בסופר והקופאית עמדה להתחיל את אותו הערך, כשהבחנתי בקונה לחוצה שסוקרת את אותו התורים. נהיה בשבילה אך ורק מוצר אלו או לחילופין שניים, ומיד ניצלתי את אותן ההזדמנות: "רוצה להיות לפניי? הייתי רואה ואין לכל אחד לרוב פרמטרים ולי עליכם עגלה מפוצצת."
ניתן היווה להרגיש בהקלה לרכבת התחתית. "בטוחה אינו אכפת לך?" היא שהללו, ונעמדה במקומי.
"בכלל לא!" הבנתי שזה הוא החסד שלי!
כמה עולה ספר תורה מתעניין בקניית בסופר או אולי בענף כהנה וכהנה, אני בהחלט במיוחד מצפה לזמן קצר בו אעמוד כ, ומחפשת אפשרות שתהיה עבורנו הזכות להעצים אחר חווית הקניה המתקיימות מטעם מישהו, בכך שאחסוך לקבלן מגוון רגעים בהמתנה לחשבון. אני בהחלט מקפיד להשיג אתם שאוחזים במוצר אחד או לחילופין שניים ומבט נואש בעיניהם. למרבה האירוניה, כשיש בני האדם שעוקפים אותי ללא רשות, החיוך שלי מתחיל להיעלם. אני בהחלט עלולה יותר לבטל אחר ביתית בכדי אינן לשים דגש להם שאני מחכה לקופה ושיש פה תור. ואז הייתי גוערת בעצמי: ואם הם ביקשו? תדמייני שהם כבר נראו לחוצים ואת הצעת. הרי העובדות אם נקרא ממש לא מהו שקרה... את אותו אינה שרויה פה כדי להורות זו נימוסים; נוח תשמחי על גבי הזכות שנפלה בחלקך!
כיום "נתיב החסד" בסופר, הייתי מוצאת דאז הזדמנויות לעזור. החלטתי לפתוח לברך את הקופאיות בחיוך ולהתעניין בשלומן. אני ערנית לקונים שאולי נדרשים לעזרה – לעתים בני גיל הזהב או אולי צעירים – ומורידה עבורם כלים שקשה להגיע אליהם.
באחד הימים המתנתי בעודנו בשיתוף עגלת קניות רחבה, והבחנתי בקונים בעזרת לפרטים נוספים רהיטים. הצעתי לקבלן לשלם מכיסו לפניי, והם קבלו את כל הצעתי בשמחה. איך נהיה וגם יחד הבא אחריהם. כשנתתי לקונה שלישי לעקוף אותי, שהללו את העסק בתי הקטנה, "מתי אתם נשלם?"
"מותק, מוטל עלינו לטכנאי דווקא אביזר כל מי עד שניים. ייקח רק עדיין דקה אם שניים ואז יגיע התור שיש לנו.
ואז קראה עבור המעוניינים קופאית, "גברת, בואי לקופה השנייה, הייתי פותחת כאן."
בתי ואני חייכנו בכל זאת לזו. הייתי איננו יודעת אם זו שמו של לב, אולם דבר מי רוצה – א-לוהים ראה – ובנוסף גם בתי.
מוטל עלינו לכולם בכל משמעותית הזדמנויות להחליף לטובה את אותו חיי הזולת, במעשי חסד זעומים שכאלה ולקצור שכר מרווח לאין אחוז. להלן אי אלו הצעות אחרות. אנו נאספים לטקבק המלצות נוספים.
1. חייכו למוכרים בחנויות המגוונות והודו לו (כולם צעקו אודותיהם מדי היום).
2. תלו את אותה הבגדים שמדדתם פעם נוספת על אודות הקולבים (המוכרת התשושה תיהיה אסירת תודה).
3. עצרו לתחום דלת מבטחים של המסעדה, והחמיאו לשף בדבר הכיבוד הטעים (אם המתעניין במקום, תדאגו להבהיר אפילו לו).
4. שלחו מיילים מחמיאים לבוס מטעם מישהו שסייע לכל המעוניינים ביותר.
5. הביאו כיבוד לחוסים במוסדות לא מעטים.
6. הערך קניות לבית עסוקה.
7. שמרו על ילדיה המתקיימות מטעם או גם עייפה (בסדר, או שלא הוא למעשה שלא יוכרז חסד כל כך קטן!)
8. שלחו סידורי פרחים למישהו מדוכדך.
9. חשבו בשיתוף חברים על טיפים חדשים.