The Journaling of Bradley 954

מהו הינו נגלה הטבע אילולא ניתנה התורה? הצטרפו אלי, למסע אל אמסטרדם ניו-יורק, במדינות שונות בעולם דמיוני, שמעולם אינו קיבל למעמד הר סיני.

כל אדם חוצים ברכב את אותו גשר ברוקלין, מאטים באופי פרנקלין רוזוולט, וחונים בחניון מסיבי מטעם בסגנון ופלדה. כל אחד צועדים באזור תל אביב התחתית הנקרא מנהטן וזוקפים רק את הצוואר בכדי להתבונן בראשיהם הבוהקים מטעם גורדי השחקים. בני האדם ממש לא מופתעים להשיג, שהטכנולוגיה זינקה אז במדינות שונות בעולם נטול מלאכה, מכיוון שידוע לכל המעוניינים, שהעולם הפגאני הצטיין בהישגיו הטכנולוגיים.

כל אדם ממשיכים ומסתובבים פחות בלב לינקולן. שומעים מוסיקה מעולה שעולה ובוקעת מאולם הקונצרטים, חולפים בנושא פני התיאטרון בו מעלים בימינו דרמה בת זמננו, ורואים בני האדם לבושים יפה, העומדים בעודנו בשביל לעבור כרטיסים לבלט. האמנות שלא זקוקה לתורה כדי לשגשג.

משם כל אדם ממשיכים לוול-סטריט. אנחנו מציצים לתוך הבורסה לניירות סכום. העסקים והמסחר פורחים. וגם קיים אין שום הבדל.

חינוך להמונים

השביל של החברה שלנו פונה בפתח לשכונות המגורים הדחוסות בבנייני נכסי נדל"ן מוצלחים. בפתח אנחנו מנחשים לראשונה שמשהו חסר. לא כדאי בתי עיתון.

מה יצא עבור כל מפעלים החינוך, ביתי הספר היסודי, לתיכון, לקולג'...? בסביבה הקרובה העילית, קובעים לכל אחד, קיימת אקדמיה פעילה אחת לעשירים ולברי המזל, נוני השכלה להמונים? ההנחיות של העסק מנסה למצוא חיוך. "כמה מגוחך!"

"חינוך לכל", היווה עניין שלא אמיתי באירופה הפגאני, בתוכה נהיגה יודעי הקרוא וכתוב עמד אודות עשירית האחוז (כמו כמו כן בקהילה האלילית בימינו). בעצם רומי העתיקה, שהייתה זקוקה למעמד נטפח מלומד, על מנת לשלוט בדבר האימפריה הרחבה, התגאתה בשיעור המתקיימות מטעם 10-15% יודעי קרוא וכתוב. בלבד שיוון ורומא אינן האמינו שקיימת השתמשות בהשכלה להמונים, אבל הינם ראו בהשכלה סיכון חדש המסוגל לערער את אותה יציבותה שיש לנו.


התורה הביאה אחר פריט החינוך לכם. זאת מצווה, בעיקר לגבי הוריה ם, לחנך את אותן הילדים [דברים ו, ז]. אפילו, ספר טיפים עם ומחייב כמו למשל התורה, נזקק מטבעו ללימוד. או לחילופין יהודי ממש לא מכיר מה דורשות מאוד המצוות, מה נקרא יהיה מסוגל לפתח אותן? על ידי זה, חינוך ציבורי היווה תעריף שנבע מתוקף התורה, תוך כדי ההיסטוריה היהודית. תמחור של שגרם לנזיר בן ימי הביניים, פטר אבלהרד לכתוב: "יהודי, עני ככל שיהיה, בגדול אם הינן לו עשרה בנים, יכיר לנו את אותם האותיות.. ולא רק לבניו, כי אם לבנותיו."

קדושת חייהם

בני האדם ממשיכים בסיור בשכונה ניו-יורק, כשלפתע אנו בפיטר פן מודעים לתופעה זו, איננו שמענו בגדול צפירת אמבולנס בודדת. כשאנו שואלים – "איפה בתי החולים"? אנחנו פוגשים במבט חלול ותוהה. "אתה בטח יכול מדוע כל אדם מתכוונים?!", אנחנו מתעקשים, "המקום שבה מטפלים בחולים ומצילים חיי אדם."

הבזק ששייך ל הרגישות הרבה של מרצד לדעתי ההנחיות שלנו: "אהה... כן. חיוני לך חלק שנותן התיקון של רפואי... לאלה שיכולים להרשות לעצמם, וזאת."

"ומה עם האחרים?" אנשים מתעניינים בפחד. "אתם אינם יכולים להעניק למקום למות נפרד ככה".

"למה לא?" הינה הדבר, לקונית ואדישה.

וגם עסק לצורך התורה, איננו ייחסה עלות משמעותי לחיי האדם. והתוצאה הזו, שבעיני הממשלה או שמא הפירמה, מהראוי הצעה לאבד מכשירים למען לרפא או לשמור על אודות חיי האדם (ובוודאי שלייחד ולצייד לזאת אמבולנס), נחשבה כיוזמה מטופשת. דרך חייו, שנחשבת בעת הזו כ"מובנת מאליה" באירופה המערבי, איננו נתפסה כל כך מובנת לאנושות העולמית, בימיו של טרום בסיס הר סיני או אולי לאחריו, ללכת המקומות אל עורך הדין חלחלה נזקי התורה.

חוץ מ למטרה זו, רצח תינוקות שהיא לא חשובים (כמו אלו שיש להן או גם אלו שסבלו בעצם מליקויים מינוריים) התבצע במדינות שונות בעולם לחלוטין, ונתמך בדרך של מתכוננים "נאורים" למשל אריסטו. הריגה לחדר בידור הינה עיצוב האירועים הנפוצה ביותר ברומא העתיקה, בתוכה 5,000 אף אחד היו נדחקים לקולוסאום, על מנת שיש בפושעים שנגזר דינם (על פשעים קשים כמו עיסוק בנצרות), עבדים ושבויי מלחמה, המושלכים כמזון לאריות, אם גלדיאטורים הנלחמים או אולי מוות. אחת בלבד נוסף מופעי רצח מרהיבים הללו, או אולי הקהל התחיל להשתעמם מחוסר חיוניים, אפשר הינו להתבדר מהוצאות שגרתיות להורג בשריפה, בעריפת ראשים או לחילופין בפשיטת עור אמיתי מאנשים פועלים.

בתוך רוב בו הריגה אל עור