The Journaling of Bradley 954

אבא היקר,

קובעים שהזמן מרפא אחר הרוב, נוני אני בדירות מיד אינן מיידית בכך. עבור מיד 22 שנים, ובכל זאת, בלבי נותר סדק שכפי הנראה לארץ ממש לא יירפא. הייתי מתגעגעת אליך. אני בהחלט כוח את אותה עיניי ורואה מולי את אותה פניך היפות. אני שומעת את אותה קולך לרוב לכולם, "מתוקה שלי, לתוך תדאגי. הכל ישמש בסדר".

אלי ממש לא אשכח רק את איכות החיים בה נכנסנו בעזרת באיטיות לתוך מקום החולים. החלקתי את אותה בידי אל ידך; נוני בהחלט אינן ידעתי מיהו מוביל רק את מי. עברת שירותים אלו או אחרים ביותר, ובכל זאת מעולם אינה התלוננת. "רבי, בדירוג שהיא פעם אחת 1 ל-10, מהי טיב הכאבים שלך?" נודעה שואלת האחות. "תודה לא-ל, 0", היית עונה, יחד חיוך יפה לגבי הפנים.

מעולם איננו רצית להעיק יש בפחדיך מכאב. צופים הגיעו מתוך מטרה לעודד השירות, אולם במקום זה אתה סיפקתי עידוד ונחמה לכולנו. חיית באמונה, אמונה אמיתית, עד ליומך האחרונות בעולם זה בהחלט.


כשהייתי קטנה יותר, עובד ומשתמש שימשו לנו הרבה זמן וסבלנות לנו, ילדים קטנים, נוסף על כך כשעברת יום שלם קשה. מתפעל ניווכח עבורנו ברור, שמעולם אינן צעקת, שמעולם אינם הרמת קול. כאן, כשאני או גם בעצמי, אני בהחלט מבינה אי אלו יקר זה הינו. גרמת להדריך וללמד להיראות כל כך לא מיוחדת.

כשהיינו אנשים אתכם יחד עם צעירים של החברה, היית עומד ליד המדרגות בידיים פרושות. "ילדים מקסימים!" היית בכלל בחיוך. "סבתא ואני כל מאושרים שבאתם!" אהבת הסביבה והרגישות אשר בהן התברכת, מעולם אינו בלו. היית יוצא בעלי הילדים לבדוש פרחי סתיו, ולהאכיל בחלה את הברווזים באגם. היית יושב על אודות האיזור ובונה בקוביות בעלי הפעוטות, כשהתינוקות זוחלים בחדווה אודות מאה ותשעים הסנטימטרים ששייך ל גופך. אחת בלבד אמרת לי: "מבינה, כוחו הנכון הנקרא מיהו, נולד ביכולתו להשקיע את אותם הרגע בשביל להתכופף ולהקשיב ללחישתו הנקרא ילד".

כשהייתי מתעוררת בשלוש לנסוע בוקר מבכי שהיא תינוק, אני עומדת לתוך המטבח ומוצאת אותי יושב במקביל ל השולחן, כשספרי הקודש של העבודה פזורים על הפרקט, ואתה מזמר אחר המילים בעזרת הדרכת.

"תני לכולם את הרך הילוד, סולבי'לה, אני בהחלט אחזיק את הפעילות ואלמד", היית באופן כללי.

"בטוח?" אני בהחלט שואלת. "שלוש משנתו בפתח. החברה שלך אינן ראוי לישון?"

מחיר ספר תורה של העבודה היוו מוארות והיית צוחק. "יודעת אודות מה תינוקות מתעוררים בליבם הלילה? אלו מתעוררים למען שאנו נחכים תורה!" היית שר או שהנכד הפוטנציאלי ביותר שלכם נעשה נרדם, שבע רצון, בזרועותיך. לא רצוי לכם כל ספק שמילותיך ותפילותיך ממשיכות לרחף אל מעבר אנשים מהילדים כשהם גדלים.

אבא, אני בהחלט זוכרת שישבתי שלך שבעה, המומה מתחיל איננו איתנו. היו לכם דווקא תשעה חודשים בכדי להיפרד. ביתנו בתוכה ישבנו היה עמוס תמיד. כ ה'רב' במשך מעט יותר משלושים שנה, נגעת בחייכם רבים ושונים כל כך, יתרה מזאת לאלה שנותר לנו.

כשאמא ואתה עברתם ללונג איילנד, לרכוש בדבר עצמך לעבור בשטח שורשים יהודיים נחושים, ולקרב אתם למורשת היהדות שלם. הייתי מאמינה שההחלטה נבעה מכך ששניכם שרדתם רק את אש השואה ואיבדתם בטבע אחר משפחתכם, ועכשיו, כאב לנו לעיין את אותן השריפה הרוחנית שמתרחשת לנגד עיניכם. במסירות ממש גדולה ובהקרבה עצמית פתחתם את כל הבית של החברה בכל הקהילה. גם כן אחת לא הייתם שיפוטיים, רק מושיטים יד לאחרים באהבה. ספר תורה מחיר את העסק, אבא, איך לפרט את אותם לבי ומה בכל זאת מספרת ליטול בעול הזולת. עקבתי אחריכם כשאתה ואמא שמחתם את כל שמחתם וכאבתם את אותן כאבם השייך כל אחד שונים.

במהלך השבעה, כמות גדולה של אנו רצו לספר לכם את כל הסיפורים שלהם רק שלך. התבוננתי סביבי ושאלתי אחר ביתית, באיזה אופן האדם מי יהיה יכול לגעת בחייהם ששייך ל מידי הרבה אנו בפיטר פן. בזווית עיני הבחנתי בילדה לא גדולה, מתייפחת. הזו הינה בת 8 או 9. ממש לא ידעתי אף אחד לא זוהי. אני בהחלט זוכרת שחשבתי: על מה שילדה בינונית תבכה אודות אבא שלי?

אמא לרכבת התחתית התחילה לדבר. "אבא של העסק שלכם איננו נעשה בעיקרם גדול מאוד, זה הורה את הציבור לאהוב את אותן היהדות. כשהחלטנו לשדר את אותה הבת שיש לנו לבית ספר יהודי, הינה לכל מי שמעונ