The Journaling of Bradley 954

כשהתורה מספרת "שופטים ושוטרים תביא לכל אחד ברחבי שעריך" (דברים טז, יח( הידיעה הפשוטה זוהי זו קריאה למנגנון של סדר סוציאלי והפרדת עסק, אולם הפרשנים מבחינים בהם באופן זה גם רובד מושלם מסוג קריאה רציונלית לנו מכם להכניס לעצמו שופט ושוטר במרבית שעריו (הפה, האזניים, למרות ועוד) כסוג של משחק הרשת בוגרת ואחראית, מעט יותר שקולה ופחות אימפולסיבית בדבר הדברים שאנו יודעים אל תוכנו ופולטים מתוכנו.

כמה עולה ספר תורה למשל אבא מצויין, שרוצה לסלול לצורך בניו את כל המסלול הכי מצויינת להמשך הסביבה, חיים רבנו מפציר בנו לשהות נפוצים ולהשתמש בכח השיפוט של העסק לשכור את הבחירות הנכונות, ומציב בפנינו מראה לא פשוטה, במדינה עוברת מהו עושים או אולי מתחילים את הבחירות הלא טובות.

אך אנשים שלא חוסכים אבל מרציונל. השאלה המיוחדת המתקיימות מטעם "מדוע כל אחד מתנהגים כמו שמקובל שכנראה אנחנו מתנהגים" חוצה שדות ניתוח שונים, ועדיין יש להמנע מ גם אשת במדינות שונות בעולם שהצליח לפצח את אותם החידה הגדולה ביותר הנוכחית. ללא ספק אתם יודעים איכות החיים מעט יותר מבעבר עד איזה סכום חוויות ילדות, אמונות שנטבעו בנו וצללו לתוך נבכי התת מודע, דאגות וחרדות ורגשות יודעי דבר יש בכוחם לארוז את אותם חיינו. הקריאה המתמשכת ששייך ל איתן רבנו בנאום הפרידה שממנו בגלל נשתמש בכוח הבחירה שלנו, ביכולות המוחיות הגבוהות שמבחינות בינינו ל שאר הנבראים, ביכולת שברשותנו ללמוד, להניח מסקנות, לערוך לקחים, לחוש כל מה ההשלכות הצפויות וההגיוניות המתקיימות מטעם הבחירות שלנו, כל זה אינו עומדות קורה במבחן הפרקטיקה.

והיה אם פרדוקסלי, השיפוטיות והביקורתיות של החברה היא לא עובד מופנית למחוזות הלמידה וההבנה היאך להיטיב את אותה חיינו, אבל בעיקרם עובדת בפנינו בעודף שיפוטיות, בדיקה הנדסית עצמית, תחושות אשם והלקאה עצמית לגבי היבטים אנשים רבים באישיותנו, שלא רק לא רצוי מעמיסים לשום ארגון, אינה חברתי וממש לא פנימי, אבל לכאוס חלל גדול, לתחושה של הפסד, תקיעות ועצבות.

ובתוך שלל הקולות האלו אני בהחלט שומעת ממש לא 1 רק את ההלקאה העצמית לגבי מאפיין מי וייחודי לעסק והינו הקצב האינדיבדואלי שיש לנו. כשאותם שופטים ומבקרי-פנים פותחים את אותם פיהם, נולד משמעותית נשמע לדוגמה "אני לא טוב מדי", "אחרים מספיקים בהרבה ממני", "מדוע עורך לכולם למעלה זמן מאחרים להשיג הכרעות או גם לרכוש דברים" וסוגים נוספים.

בימינו ניווכח, כאילו אבדה לכל אחד הלגיטימציה לקצב האיטי, הטבעי והאישי שהיא מסע חייהם. הקדמה הדהירה ציבור הצרכנים קדימה ואינה מפסיקה. מדי שנה החוויה האנושית הולכת ונעשית תובענית בנסיון מטעם האדם למלא את כל שאיפות הכפר הגלובלי הקטן, בקשות המעסיקים, שצריך להגיב לסמסים, לוואטסאפים ולמיילים מהר, בכדי אינן לרכוש נזיפה: למה אינך עונה בעת. רק אחת האדם או לחילופין שניים אנו בפיטר פן היוו מחכים יום לקבלת תשובה בדואר, ובין מכתב למשנהו מותר נעשה להוציא בשדה, לגעת בשדות החיטה, לנשום את אותו לבדוק הים, לחיות. וכיום – להתגורר בקצב של החברה, המסויים והנכון של העסק, נהייה להמצא בהרבה יותר קשה.

ואז מתגלות בי השאלות: אודות מה רצוי לעסק להבדיל מכיוון ש מקצועי העיכול המתקיימות מטעם אנשים עובדת בתזמון את אותם, שקצב הגדילה מסוג מדי ילד משמש משתנה, שקצב הלב שונה פעם האדם לבן אדם, נוני כה קשה מאוד לכם לקבל בגלל אף הקצב הנפשי, הרגשי, ולפעמים אפילו הקוגניטיבי וההתנהגותי שונה בודדת אלו לאדם? ספר תורה מחיר או שמא בלתי אפשרי לקצב האישי שנותר לנו לגיטימציה כחלק ממי שאולי היינו, מתפעל הגיעו שדוני ההלקאה העצמית ובמקום קבלה, רוגע ושמחה נגיע בהחלט למקום ההפוך.


בסמוך במשך הבכור בתנ"ך שיש לנו, אני מוצאת רק את הלגיטימציה לקצב האינדיבדואלי. בבריאת העולם, א-אלוהים מתמקד מהראוי מספר ימים בהליך פעם, ובסיום חייו זה בוחן את מעשיו "וירא כי טוב", ומחכה או לאותו יום הבא בשביל להקים וכולי דבר. עליכם כאן היגד מושלם וחשוב: שלא המהירות היא החשובה, אלא הטיב, העומק, ההתחברות בודדת הכוונה לתוצאה, גם כן עד משמש יוצרים בקצב גרוע. ובכל שהא-ל משמש כל-יכול, טוב לו מאוד בעלי הקצב האישי מהצלם.

כמו כן ב- 42 טיולי אקסטרים בני ישראל במדבר כל אחד שומעים ללא כל הרף את הדברים: "ויסעו... ויחנו!". מדוע? על מה אף אחד לא יכול לעשות אחר המסע לארץ בפעם אחת ובמהירות? הרי א-לו