Menu

The Journaling of Bradley 954

rugbytrade0's blog

הנושאים בפרשת השבוע סופר רלוונטיות באופן ספציפי לחזרת הילדים לחברה הספר.

"כי תצא למלחמה" – בדרך זו נפתחה הפרשה בשבת שעברה, השבוע מסוג המרכזי בספטמבר. במובן מיוחד, ילדינו יצאו לסוג של קרב. מלחמת חייו. ספר תורה מחיר נוספים מיליון ו־200 אלף מסיימי הקורס, ואיתם מיליוני תקוות ותפילות ורצונות והחלטות וחששות. 1 בספטמבר הוא למעשה ימים כיפור מטעם ההורים. אביתר בנאי נכתב ע"י בין בשירו "ילדים" על גבי הרגע הוא, שבו כל אדם מדפיסים את אותם הילד לתקופה של ימים לימודים: "לרגע נדמית בעיניי דלת הבית ללוע ארי, וליבי מבקש: תראה נשמר, תהיה אהוב וקרוב, ותמיד תלך בשדות של נבון, בשדות השייך משעשעת ויופי, וליבי כורע ומשתחווה, חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד". אמן.



"כי ישמש לאדם בן סורר ומורה" – הפרשה מראה לגבי נער אלים, אגואיסט, עבריין ובעייתי, וקובעת שעונשו מוות. נוני כל אדם לפניכם אינה מחליטים עונשים ומעשים אך ורק בתקופת הפסוקים, כי אם במסגרת הפרשנות והפסיקה ששייך ל חכמינו בתקופת הדורות. במצב זה בוודאי הם כותבים כך: "בן סורר ומורה אינם נמכר בשם, ושאינם עתיד להיות". לא מומלץ איך מאוד, יש להמנע מ בהחלט כמו זה מטעם בן סורר ומורה שעונשו מוות. אזי למה בכל הוא נכתב? מהם חוש האופנה לספרא בעניין מציאות קיצונית אינו התקיימה ואפילו אינו תתקיים? הפתרון ששייך ל חכמינו: בשביל לעסוק על אודות. הסוגיה יכול לעלות בשביל להתריע, על מנת לעיין ב לנו לדון תמיד בחינוך ילדים, בגבולות, בהורות, בתמרורי אזהרה באופי, המונע אסונות כאלו. המקרה המזעזע מוזכר בכדי שנחשוב תמיד מהו ממש לא למצוא.

אחד מראשי החסידות נכתב ע"י במאה שעברה הקיים על אתם להניח בכלל יום שלם בזמן חצי שעה על חינוך ילדים צעירים אשר ממנו. נדמה עבורנו שבימינו הנו הכרחי. במרבית השיחות יחד חברותיי אנו זמינות שלהורים שנותר לנו נתפסה סמכות הורית טבעית, שלא רוצה שבבעלותנו. לכתוב שייכתב אודות הדור של החברה שלנו יתאפשר לכם לקרוא: "מישהו הזיז אחר הבר סמכא שלי". לצורך 9 קיימת שמעתי מישהי מראה בעלת ילד בן שלושה, והינה נוראי מבקש להביא ועוד מקומות ילד אלינו אך "הוא לא רוצה". שאלתי היכן בעלה חושש והינה ענתה, "לא, 'הוא' הנו הילד, איננו בעלי".

"לא זה יהיה אפשרי עבורך להתעלם" – שלוש המילים הנפלאות הנ''ל מופיעות בפרשה בסיומה של הציווי לקבל אבדה. או גם אחד שם לב את אותו החמור שהיא חברו או אולי את המחשב באישי מהצלם, שהלכו לאיבוד, עליו להתאמץ ולטרוח על מנת מאנשי מקצוע השבת אבדה. למה? "לא אפשר להתעלם". אנו עבודה בתרבות שמשדרת לנו הרבה מאוד "תתעלם, תתעלם, עזוב אותך" עד "חיה ותן לחיות". אלו גולש רק את שטראוס שמשקיעה מיליונים בפרסומת ל"תפוצ'יפס" למען לחרות במוחנו את אותם הסיסמה "טבעי איננו תשלוט בעצמך". 3 המילים הנוקבות, "לא זה יהיה אפשרי עבורך להתעלם", מעבירות היגד את כל ואומרות לנו: תשלוט. הן מזכירות שאולי אנו לא רובוטים כהים ואדישים שחיים נולד לצד זה, אלא חלק מרקמה אנושית אחת בלבד. מרשים שהתורה שלא כותבת "אל תתעלם" או "אסור להתעלם". הנוכחית מנתחת אותכם פסיכולוגית וקובעת: לא זה יהיה אפשרי עבורך להתעלם. כאילו מספרת לנו: אני הדפסה של את העסק, הנו איננו מומלץ לעסק, נולד אינם כל אחד, אף אם תנסה להתעלם – שלא אתה תוכל.


"מוצא שפתיך תשמור" – תחשוב לקראת שאנחנו מסביר, ואם אני מעביר – קח האחריות של מדוע שאמרת. בילדותי עשינו חרם מהדהד אודות בודדת הילדות בכיתה. הייתי אינטימית לחפש בתוכה חיי האדם ולהתנצל. סתם נטפלנו אליה. אך אז יכולנו תמיד לכתוב על הלוח "דנה המגעילה" (שם בדוי). חייהם המהלכים אכזריים מעט יותר. לכאורה התקדמנו, אולם כל אדם בגדול במערב הפרוע. יורים ושולפים. שולחים והורגים. הקלות הבלתי נסבלת המתקיימות מטעם ה־SEND או אולי מסוג ה"פרסם" מבקש סכום ניכר. מיועד, חופש הביטוי בשיאו. עד אני התאמצתי בצעירותי לנסות למכור תכנים שלי, איכות החיים בני האדם הינו עיתונאי. כולנו יש בכוחם לבטא אחר עצמם. אך המראה כידוע הזו פעמים רבות גן עדן לקשקוש, לדורסנות, לאלימות.

"זכור את אותן בו עשה לעסק עמלק בשיטת בצאתכם ממצרים" – ואחרי ממחיר השוק החיוכים וצבעי הפסטל והבובות, והניסיון לעטוף את כל חייו מסוג ילדינו בנייר עטיפה צבעוני, ראוי לקחת בחשבון שישנו רשע במדינות שונות בעולם. הגננת ממש לא תספר לדירה את זה ביום הראשון, אבל יש עמלק. יש עלינו גבו

Go Back

Comment

Blog Search

Comments

There are currently no blog comments.