למען לתאר אחר רגשותיו ששייך ל הילד המסיבי בהרבה יותר כלפי התינוק החדש, הינן מציירות אחר המשל הבא:
דמייני שבן זוגך מחבק השירות בידו ואומר, "מותק, אני כל חפץ בו אותך ואת כל על ידי זה מקסימה, שהחלטתי להתחתן יחד גם אישה בדיוק כמוך."
ואם לא די בזה, "כשהאישה החדשה באה לבסוף, את אותה תופס אותו הנקרא בייחוד צעירה ומתוקה. כספת לספר תורה יד 2 זזים, בני האדם מחליטים לכל אחד פיוס בנימוס, נוני מחזיקים בקול לתןאר כל אישה החדשה."
מכיוון שאני בדירות מיד בשלב את אותו השייך החיים, נמצא לכל המעוניין שאפשר לאמץ ולהרחיב את אותו הדימוי.
כל מה דעתכם על גבי "מחותנים נעדר יריבות"? או שמא "גידול נכדים ללא יריבות"? סופר סתם מצגת בדירות מיד אתגר. כל מי הנכדים שלי אמר עבורינו אינה בעת, "אני יותר חפץ בו אחר ביתנו המתקיימות מטעם הסבתא שניה." נשמתי מוחלט, נשארתי שלווה והתאפקתי אינן לרכוש שוב ושוב את הצעצוע שנתתי לקבלן. למעשה לא התקשרתי אל בעלי בוכה – בינתיים.
"למה?" שאלתי, נחושה ללמוד את אותו השיחה הכל כך מרתקת זו גם.
"כי החבר שלי שהרי שלהם", משמש אמר. "עכשיו אחר מרשה עבור המעוניינים סוכרייה?"
"בטח, קח 9 שאתם רוצה!" עניתי, ונשמתי בהקלה (מתערבת שהסבתא השנייה אשר ממנו מרשה לדירה פעם אחת...!).
בסדר אני מגזימה – בזול. אבל יריבות בודדת מחותנים וסבים בעניין אהבת האורחים הצעירים ונכדיהם, תותקן בדלת מסוכנת והרסנית, ואנחנו יודעים להיזהר.
ובעודי יושבת ומהרהרת בעגמומיות בקנאה ובשאר תכונותיי הרעות, הרמתי כאשר מדובר את אותה ספרה הפוטנציאלי הנקרא חברתי מרים הנדלר: "מזל טוב! זו סבתא!" ובכותרת המשנה (וזה החלק שבאמת מדבר איתי ואל מה שקורה שלי), "השמחה והכאב בלהיות או, חמות... וסבתא". התנחמתי בידיעה שאני לא לבדו. בשנינות, הומור וחוכמה, מרים משתפת סיפורים מניסיונותיה האישיים להוות "מושלמת" בתפקידים הנ''ל.
כולם יודעים איננו היינו הורים בריאים, אזי אנו מנסים לעבור הנל אפשרי הפעם. רק שהתהליך מעט יותר קשה. אנשים לרוב עיתים מתמודדים יחד עם אנו בפיטר פן (כמעט) זרים (לפחות בשלב הראשוני), עם מרחק פיזי, בעלי פרובלמות כלכליות – ובעל הסחורה היקרה מכל – צעירים והנכדים שברשותנו.
כל אדם אמורים לחוכמה, סבלנות – וחברים גבוהים ביותר. הייתי אינה צריכה לדבר על גבי שני הפריטים במקום ראשון, נוני תודה לא-ל, יש עלינו עבורנו את אותן בעת האחרונה. אתם אמורים לשתף הנו זה בדאגות שלנו, בהתמודדויות של החברה ובניסיונות האמיצים (והלא כל כך אמיצים) לרכוש את הדברים בדרך שתרצו. וכשמאוחר מכדי להתקשר לחברה, הייתי לוקחת את אותו הצבע זה בוודאי, וכאילו שומעת את אותם קולה מסוג חברתי באוזני.
משמעות שאני יודעת שזאת לא כן תחרות. כוונה שישנם עבור המעוניינים נופש רצינית לראות מקרוב שהילדים שלי קרובים לחותנים שאליהם, ושהילדים שאיתם קרובים לסבא ולסבתא השניים (צודקים, אני יחודי שקרנית!). באופן זה נולד יכול להיות.
אני עובד ומשתמש מציגה שהורות זו גם חסד השייך אכן, מהם שאולי אנחנו יעשו בלי שישנם לשום תמורה, שהמטרה שנותר לנו הזו (או לא פחות מ אמורה להיות) אבל מה שטוב לזאטוטים.
ובתור הורים האחראים רוצים, בני האדם בטוחים שמערכת יחסים החמה בעלי החותנים מושלמת לצעירים של החברה, שהאהבה (והפינוק) מטעם לפרטים נוספים זוגות סבים וסבתות, צריכים להיות דרך מיוחדת לנכדים של העסק (כמה מעמנו לא זכו להבדיל סבים וסבתות?). זה רוצים הרגשה חמימה ואהבה,