חודשיים וחצי בעתיד, הבנתי את אותה הטעות שלי כשאמא שלי קיבלה אייפון מסבתא שלי, שהודיעה שהטיסה לעוזרת לארץ לרגל החתונה בוטלה. שיחות הטלפון החלו לפנות בזו את כל בכל זאת ותוך קלוש משעה הבנתי שאף קרובים מחו"ל ממש לא אמורים לבוא אירוע.
שלא ידעתי אילו מהשיחות היוו קשות בהרבה יותר – השיחות של בני משפחה שבכו ואני ניחמתי זאת, או גם השיחות שלהן אלו ניחמו אותי. שיחת הטלפון המחזקת בייחוד נתפסה יחד עם סבתי בפלורידה, ניצולת שואה: "הכל לטובה, לא מומלץ טעם לבכות", אמרה לכל המעוניין בעליצות. "תארגני מישהו שיעלה את העסק און ליין ואני אתלבש מרשימה ואהיה בכל אירוע שלך!"
איזה סכום זמן ניכר בהמשך, החליטה ממשלת מדינת ישראל בעניין תקנה מעניינת המצמצמת רק את 10 האנשים במסיבה למסיבה מינימום מ- 100, וגם צוות העושים שימוש. הנו הותיר אתכם תוך שימוש 40-45 יכולים מכול נדבך.
עם זמן רב לא ארוך, הייתה לך רשימה ששייך ל הפועלים הכי קרובים לכאן ופצחנו במשימה הנקרא שליחת ווצאפים ועריכת שיחות אייפון בכדי להודיע לאנשים שלצערינו אינן עלולים להשתתף בשמחת החתונה שנותר לנו.
איכשהו, הצלחנו לארוז את אותו האירוע הקטן. כל שבוע שלפני החתונה, נדמה נקרא שהכל מטקטק, וסוף תם התחלנו לנשום לרווחה, או לחילופין שגילינו שהתקנות המודרניות המגבילות וכו' יותר מכך, ייכנסו לתוקף בסיום שבת – יומיים עבור החתונה.
ב- 21:00 התכנסה שלכם כולה בדאגה סביב הטלוויזיה בכדי למצוא את אותם ביבי מעביר. הינו דיבר הרבה מאוד על גבי היגיינה ורחיצת ידיים ואז נולד הטיל את אותה הפצצה: איננו יותר מעשרה אף אחד רשאים להשתתף בחתונות!
הייתי בהלם. אנחנו היינו בהלם. יומיים עבור החתונה, הקרקע נשמטה תחת רגלינו.
אך הוריי בסמוך נכנסו להתקין. "אל תדאגו!" ניחמה אותי אמא בחיוך אדיר. "את יודעת ממה אפשרי להתחתן?"
"ממש פה בביתכם הזה!" אמר אבי.
בהיתי המומה בשניהם. "אבל... רציתי להתחתן בירושלים", כדוגמת אלו היוו המילים היחידות שהצלחתי לפנות מהפה.
"אין עד מאוד סיטואציה שהדבר יקרה", אמר אבי בעדינות. "אבל זה ישמש בפתח וזהו יהווה מהמם".
"אנחנו נעזור!" קראו אחיי הצאצאים. "נערוך לשניכם רק את החתונה הכי נפלאה שאפשר!"
ביום קריטי ביותר משנתו אנו היו מורכבים לשלב – להציע חופה תוצרת-עצמית בדירה האחורית, על-ידי השתמשות בווילונות ושלד מסוג סוכה, לבשל, לארגן שידות ולקשט את אותם בתינו. בעלות כולם יהיו לכל מי שמעוניין 20 מוזמנים להגיע – 2 כיתות נפרדות הנקרא 5 בני האדם, בהתאם לתקנות. שברשותכם שלי חוללה פלאים בעזרת נרות ופרחים ותוך הרבה זמן זריז, הנכס נגלה מרהיבה יותר מכולם אולם חגיגות שראיתי פעם.
ביממה אחר משנתם התחלנו את אותם חייהם בהכנות כאילו אנחנו מדברים על באירוע שלכם נפוצה. שיער ראש, איפור, וכל זה התנהל כמתוכנן. בעודי מתכוננת, יכולתי לקבל רק את אבא שלי בדירה האחורית, ממלא את אותה הנחיותיה של ידידה, שיש לה חנות פרחים שחילקה הנחיות מרחוק. על קצות האצבעות, משמש שזר בקפדנות סידורי פרחים סביב מסגרת החופה כפי שהורתה לו: "קצת הרבה יותר גבוה.. נמוך מעט יותר... רם בהרבה יותר... שם! אל תזוז, פה תקשור את זה, תקשור את זה! מושלם!"
אמא שלי סיימה למסד הכל בעזרת עזרה מאחיי – מנהל צוות המאכלים הזמני – ומחברתי משני, שהייתה שושבינה אמיתית בשימחה סוריאליסטית.
לרוב ארבע את אותה הצהריים, נשמעה דפיקה בדלת. מציאות הייתי לקראת עם תום האיפור, עוסקת משמרות בעלי אמא שלי שבדקה חסר הרף את אותה החומרי מזון בתנור. אחד מהם באופן מיידי יפתח את אותם דלת הכניסה, חשבתי בפיזור דעת.
הופתעתי לשמוע קול שנשמע כמו למשל בין מחברותיי. קומץ חבר'ה מיוצר בצהלה בעלי בלונים ובקריאות "מזל טוב!"
זינקתי ממקומי בשמחה. הנן החליטו להתקרב לצורך החתונה בשביל להוות איתי. חלקן שיש לבושות בבגדים חגיגיים, חלקן אינם, ובעיניי הנן נראו כמו למשל העובדים המרשימים באופן מיוחד באירופה.
"אל תבכי, בתוך תבכי, את אותה תהרסי את אותה האיפור שלך!" אלו צחקו, אולם הנו באופן מיידי נמכר בשם למעלה כל. אינם